החלטה בתיק ע"פ 5342/05

1.        ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בחיפה (כב' השופט י' אלרון) בה דחה את בקשת המערער לעכב ביצוע עונש מאסר של 18 חודשים בפועל שנגזרו על המערער. במסגרת הסדר טיעון הודה המערער בעובדות כתב האישום בו יוחסו לו עבירות של נהיגה בזמן פסילה, שימוש במסמך מזויף, התחזות לאחר ועבירות תעבורה נוספות.

           את העבירות בהן הורשע המערער ביצע לאחר שנפסל מלקבל ומלהחזיק רישיון נהיגה לכל סוג של רכב למשך 18 שנים בגין הרשעתו בעבירת הריגה בתאונת דרכים בגינה גם נדון למאסר למשך 3 שנים (ת"פ 141/96 בבית המשפט המחוזי בחיפה).

2.        בא-כוח המערער טוען כי סיכויי הערעור שהגיש טובים. גזר הדין שהושת על המערער חריג בחומרתו שכן אינו עולה בקנה אחד עם פסיקה רבת שנים של בתי המשפט וזאת במספר מובנים. נהיגה בזמן פסילה לא חייבה מאסר בפועל, ככלל ניתנה הזדמנות נוספת לנאשם שנהג בזמן פסילה ועונש מאסר הוטל רק כאמצעי ענישה אחרון. בהקשר זה, הטענה שקיימות עבירות נלוות לנהיגה בזמן פסילה אינה מצדיקה עונש מאסר בפועל שכן עונש המאסר הושת רק בגין נהיגה בזמן פסילה. על בסיס האמור, מדובר בתקדים משפטי שראוי שייבחן בפני ערכאה משפטית גבוהה. אשר לנסיבות המקרה, טוען בא כוח המערער, שנים אחרי שהמערער השתחרר מכלאו פגש אדם שריצה עמו עונש מאסר בכלא, והוא שהציע לו לזייף רישיון נהיגה. שירות המבחן מצא שהמערער סובל מבעיות נפשיות, גבולות המותר ואסור היטשטשו מבחינתו והוא זקוק לטיפול. מועד הערעור נקבע ליום 14.7.05 ולכן מבקש הוא לעכב את ביצוע גזר הדין עד להכרעה בערעור התלוי ועומד בבית המשפט.

           מנגד טוענת באת כוח המדינה, סיכויי ערעורו של המערער אינם גבוהים. המערער הורשע בעבירת הריגה בשנת 1999 וארבע שנים אחר כך התחזה כבעל רישיון נהיגה ונהג בזמן פסילה. הוא עשה זאת פעם נוספת וזאת ניתן ללמוד מדו"ח תנועה שנמצא במכונית בה נהג. עברו הפלילי של המערער כבד ואין מקום להורות על עיכוב ביצוע גזר הדין.

3.        דין הערעור להידחות. הכלל הוא שגזר דינו של אדם שהורשע בפלילים יבוצע מייד ועצם ערעורו על גזר הדין שהושת עליו אינו מצדיק, כשלעצמו, את עיכוב ביצועו. כלל זה נתמך בשיקולים רבים כגון החשיבות שבאכיפה אפקטיבית של הדין הפלילי ובהרחקת עבריינים פוטנציאליים (ראו: בש"פ 166/87 מדינת ישראל נ' עזראןפ"ד מא(2) 808). עם זאת, עשוי בית המשפט להורות על עיכוב הביצוע כאמור ואמות המידה בעניין נקבעו בהלכת שוורץ הידועה (ע"פ 111/99 שוורץ נ' מדינת ישראל, פ"ד נד(2) 161).

           נתתי דעתי למכלול השיקולים בעניינו של המערער. אומנם, ביצוע העבירות בהן הורשע המערער במקרה דנן לא גרם לפגיעה באנשים אחרים, אולם נהיגתו בניגוד לעונש שהושת עליו בהזדמנות קודמת בגין התאונה הקטלנית בה היה מעורב, כשהוא מוסיף חטא על פשע בזייפו גם את רישיון הנהיגה, עלול היה להביא שוב לפגיעה בנהגים והולכי רגל תמימים בכביש. למרות הפסילה הארוכה שהושתה על המערער שמטרתה הייתה להרחיקו לשנים מהכביש ומלסכן אחרים הוא לא היסס לשוב אל הכביש ולנהוג את מכוניתו תוך ביצוע עבירות נוספות.

           כאמור, הדיון בערעורו נקבע למועד קרוב, כאמור, כך שלא קיים חשש שיסיים לרצות חלק ניכר מעונשו בטרם יתברר עניינו בערעור. יש גם בסיס לסברה כי גם אם ימצא שראוי להפחית את עונשו של המערער, ומבלי לקבוע כל עמדה לגופם של דברים, לא יופחת עונשו (אם בכלל) לפרק זמן הקצר מפרק הזמן בו ישהה המערער במאסר עד לשמיעת הערעור. למערער הרשעות קודמות רבות בכל הנוגע לעבירות תנועה. מעיון בגיליון הרשעותיו עולה תמונה ברורה שנהיגתו מהווה סיכון ממשי לציבור. כל אלו, לרבות הריגתו של אדם אחר בתאונת דרכים, לא מנעו מן המערער לשוב ולנהוג במכוניתו וזאת תוך זיוף רישיון נהיגה. לא ניתן לתת במערער שמץ של אמון שכן, מיהו היכול להבטיח כי עיכוב ביצוע מאסרו של המערער לא יובילו שוב אל הכביש? שרשרת העבירות בהן הורשע בעבר עומדת בבסיס החלטת בית המשפט להורות על מאסרו המיידי, עם מתן גזר דינו, ובדין החליט על כך בית המשפט. עברו הפלילי של המערער הוא זה שעמד בבסיס גזר הדין שהושת על המערער והוא המצביע על כך שסיכויי ערעורו אינם מצדיקים את עיכוב ביצועו.

           משהורשע המערער, לא עומדת לו חזקת החפות והרחקתו מהחברה משרתת אינטרס חיוני בדמות שמירה על אינטרס הצבור ועל בטיחותם של אחרים. בביצועו המיידי של עונש המאסר ישנו מסר, מסר לנהגים אשר נכשלים בהפנמת גודל האחריות המוטלת על כתפיהם שעה שהם נוהגים במכוניתם בכביש, מסר לנהגים שאין בידיהם רשיון נהיגה והפרו האסור לנהוג כי אחת דינם - מאחורי סורג ובריח. משלא השכיל המערער להפנים מסר זה לאחר שהורשע בעבירות הקודמות אותן ביצע, ומשלא השכיל לעשות כן לאחר שהורשע בקיפוח חייו של אחר, אין לו אלא להלין על עצמו ולהתחיל ברצוי עונשו.

           דין הערעור להידחות.

           ניתנה היום, י"ב בסיון תשס"ה (19.6.05).

                                                                                                      ש ו פ ט ת

העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח.